רונדלן בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

פסק דין

תובענה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי יתרת ההתחשבנות בין חברת מ. רון-פוד אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "רון-פוד") לבין המשיב (להלן גם: "הבנק"), נכון ליום 31.3.2011, היא 2,712,495.5 ₪ ולחלופין כי המשיב אינו זכאי לדרוש ממבקשים, הערבים לחיוביה של רון-פוד, את הסכומים שחויבו בחשבונה כריבית חריגה/מירבית וכי יתרת ההתחשבנות במסגרת יחסי המשיב מול המבקשים היא כאמור לעיל. בנוסף תובעים המבקשים כי בית המשפט יקבע בפסק הדין שהמשיב אינו זכאי להעמיד את יתרת רון-פוד לפירעון מיידי ואינו זכאי לחייב את החשבון בריבית חריגה או מירבית, וכי יש לחייבו להמשיך להעמיד את יתרת החוב על-פי תנאי הריבית המוסכמת ששררו בחשבון טרם לכן. לחלופין מבוקש לקבוע כי יש להתיר למבקשים לפרוע את יתרת החוב תוך שישה חודשים מההכרעה בתובענה, או תוך זמן סביר אחר, כאשר החוב של רון-פוד נושא באותה תקופה את הריבית המוסכמת בין הצדדים בלבד, ובפרט להורות כי בפירעון כאמור לא זכאי המשיב לחייב בעמלת פירעון מוקדם בכלל או בקשר לחלק מהחוב המגובש כיום בהלוואה צמודת מדד.

הרקע לתובענה

רון-פוד אינטרנשיונל בע"מ (בכינוס ובפירוק) התקשרה עם המשיב בהסכם לניהול חשבון חוזר דביטורי ובהסכם לניהול חשבון אשראים במט"ח ובמט"י, שבמסגרתו הועמדו לטובתה אשראים שונים וביניהם הלוואה לצורך מימון רכישת הזכויות בנכס מקרקעין ובנייתו (להלן: "ההסכם"). הזכויות בנכס שועבדו לטובת הבנק, להבטחת חובותיהן של המבקשת 1 ושל רון-פוד.

המבקש 2 הוא בעל השליטה (74%) במבקשת 1 (להלן: "המבקשת" או "רונדל"ן") והיה גם בעל השליטה בחברת רון-פוד (100%). יחד חתמו המבקשים על כתב ערבות מתמדת, שלפיו ערבו לסילוק חובותיה והתחייבויותיה של רון-פוד (נספח 3 לכתב התשובה).

ביום 24.3.2005 התקשרה רון-פוד עם חברת דנשר בע"מ (להלן: "דנשר") בהסכם להעברת ומכירת פעילותה של רון-פוד לידי דנשר, בתמורה לסכומים ותמלוגים שתשלם דנשר על- פי מחזור המכירות של החברה (להלן: "העסקה"). העסקה קיבלה את הסכמתם של המשיב ושל בנק הפועלים, אשר לטובתם נרשם שיעבוד על נכסי רון-פוד. 63% מזכויותיה החוזיות של רון-פוד שהוקנו לה מכוח ההסכם הומחו לטובת המשיב, ו-37% מזכויותיה הומחו לטובת בנק הפועלים (נספח ג' להמרצת הפתיחה).

כחודש לאחר כריתת ההסכם עם דנשר, הוגבל חשבונה של רון-פוד. החשבון עבר לטיפולה של מחלקת אשראים מיוחדים וביום 10.5.2005 הסתיימה גם מסגרת האשראי שהוקצתה לחברה, והוקצו לה מסגרות אשראי זמניות לתקופות קצובות.

בעקבות זאת התקיים דין ודברים בין הצדדים, ובין השנים 2005-2011 הועברו מספר הצעות להסדרת חובה של רון-פוד לבנק, ביניהן: בקשתה של רון-פוד מיום 30.5.2005 כי תשלום חובה ייפרס על-פני 36 חודשים ויחל בשנה השנייה לאחר חתימת ההסכם עם דנשר (נספח 7 לכתב התשובה), וכן בקשתו של המבקש 2 מיום 5.9.2007 כי בין היתר, יערך חישוב מחודש של כל חיובי הריבית שנגבו בשנתיים החולפות ויבוטלו חיובי הריבית החריגה, וכי הבנק יתן את הסכמתו לאפשר למבקש לסלק את יתרת החיובים של רונדל"ן ורון-פוד בטרם חלוף המועדים הקבועים בהסכמי ההלוואה, ללא חיוב בעמלת פירעון מוקדם או חיובים נוספים (נספח ו' להמרצת הפתיחה).

הבנק הכין טיוטה לחתימת ההסדר הראשון, אך הוא לא נחתם מסיבות שונות. אשר להסדר מיום 5.9.2007, כתב הבנק למבקש כי הבקשה תובא לדיון רק לאחר סגירת חובה של חברת "אלפא לוגיסטיקס (טי פי אל) בע"מ" שבבעלות המבקש לחברת "מטקאש", אשר מונה לה כונס נכסים על-ידי הבנק (נספח ז' להמרצת הפתיחה). תחילה, סירבו המבקשים לתנאי זה, אולם לאחר שהצעות אחרות שהעבירו נדחו, הסכימו המבקשים - לדבריהם, לפנים משורת הדין - לשלם לבנק סך של 150,000 ₪, אם תתקבל בקשתם לתיקון חיובי הריבית של רון-פוד וחישובם מחדש לפי ריבית בשיעור פריים + 1%, זאת תוך מתן אפשרות לפירעון מוקדם של יתרת החוב שתתקבל לאחר חישוב הריבית כאמור, ללא כל חיוב נוסף, וכן בקשתם להעביר את יתרת הלוואת החברה, אשר שימשה למימון רכישת נכס המקרקעין, על שמה של המבקשת (נספח יא' להמרצת הפתיחה).

הצעת המבקשים לא התקבלה והסדר בין הצדדים לא נחתם.

יצויין כי בין לבין, ביום 16.11.2006, הוגשה בקשה לכינוס נכסי רון-פוד על-ידי בנק הפועלים במסגרת תיק פש"ר 2259/06 בבית המשפט מחוזי בתל אביב. ביום 15.3.2007 מונתה עו"ד אלונה בומגרטן ככונסת נכסים קבועה לחברה (נספח 18 לכתב התשובה).

כמו כן, ביום 31.12.2006 הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל נגד המבקש במסגרת בש"א 27119/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והתראה על פשיטת רגל ניתנה על-ידי בית המשפט ביום 7.1.2007 (נספח 20 לכתב התשובה).

זאת ועוד, ביום 16.1.2007 הגיש בנק דיסקונט לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לפירוק רון-פוד במסגרת פש"ר 1057/07, בגין חוב העולה על 7 מיליון ₪ וביום 17.5.2007 ניתן צו פירוק נגד החייבת. (נספח 22 לכתב התשובה). בנוסף, הגיש בנק דיסקונט באותו היום בקשה לפירוק המבקשת, רונדל"ן, במסגרת פש"ר 1058/07. בית המשפט המחוזי נתן צו פירוק מותנה שעתיד היה להיכנס לתוקף ביום 18.7.2007, אולם הצדדים הגיעו להסדר וצו הפירוק המותנה בוטל.

פנייתם האחרונה של המבקשים אל המשיב נעשתה ביום 1.5.2011, בה פירטו המבקשים כי על-פי חישוב שערך מומחה מטעמם, נגבו בחשבונה של רון-פוד חיובי יתר בסך 1,955,733.45 ₪. המבקשים ביקשו להסדיר את הנושא והציעו להיפגש שוב בעניין, אך פנייתם לא נענתה.

ביום 8.5.2011 שלח הבנק למבקשים דרישה לתשלום חובה של רון-פוד בסך 10,229,980.7 ₪. הסכום כולל יתרת חובה בחשבון בסך 5,008,708.74 (הכוללת ריבית עד יום 31.3.2011), הלוואה שיתרתה הבלתי מסולקת היא 2,577,161.96 וערבויות שונות שיתרתן הבלתי מסולקת היא 2,644,110 ₪. המשיב ציין במכתבו כי אם החוב לא ישולם בתוך 7 ימי עסקים, הוא יאלץ לנקוט בצעדים משפטיים לגבייתו ובכלל זאת מימוש זכויותיו על-פי שטר המשכון מיום 6.5.2002 (נספח יג' להמרצת הפתיחה).

בעקבות זאת הוגשה הבקשה דנן.

טענות הצדדים

תמצית טיעוני המבקשים

המבקשים טוענים כי במתן האישור לקיום העסקה עם דנשר, הכפיף המשיב את עצמו לתנאיה והסכים לקבל את כספי החוב בפריסה על בסיס תגמולי ותקבולי העסקה. לכן, הוא מנוע ומושתק מהטענה שלפיה המבקשים הפרו את תנאי ניהול החשבון. לטענתם, חיוב בריבית חריגה הוא סנקציה בגין הפרה, ומאחר שלא נעשתה כל הפרה מצד רון-פוד, ועד ליום 1.5.2011 המשיב אף לא טען להפרה, לא היה מקום לנקוט בסנקציה זו.

בנוסף טוענים המבקשים כי הם משלמים את תשלומי הלוואת הנדל"ן בחשבון רון-פוד כסדרה, ועל כן מנוע המשיב ומושתק מלדרוש את פירעונה.